פקידי סעד לחוק הנוער מקבלים מבתי משפט על פי נורמה סמכויות סטטוטוריות לחרוץ גורלות ילדים ומשפחות, ואשר לא ניתן לערער על התנהגותם והחלטותיהם.
ערכאות הערעור מצטטות מוצא פיהם של פקידי הסעד כ"תורה מסיני".
נורמה זאת מהווה לרשויות הרווחה קרקע פוריה לסחור בילדים כרצונן במסגרות מופרטות וטיפוליות שונות ומשונות באין מפריע, על גבם ועתידם של ילדים ומשפחותיהם.
איציק פרי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים מאדריכלי הסחר בילדים וגזל קשישים פורש מתפקידו
איציק פרי - תרבות קשר, אלימות, אטימות
ינואר 2013 - הבחירות לאיגוד העובדים הסוציאליים יתקיימו החודש, אחרי שהוקדמו בשנה וחצי עקב פרישתו של יו"ר האיגוד איציק פרי מאדריכלי הסחר בילדים וגזל קשישים.
התנהלות היו"ר הנוכחי איציק פרי התאפיינה במדיניות פאשיסטית
להוצאת ילדים מביתם ומשפחתם בכפייה, התעללות בקשישים, כדי לקדם תעשיית
הסחר בילדים וקשישים. קנאות, אלימות, ותוקפנות נגד אלו המבקרים מדיניותו
המזוהמת, החל מעלילות מעולם הפסיכיאטריה, ביורוקרטיה ותביעות בבתי משפט.
בימיו של איציק פרי הוטמעה תרבות שקר של עובדים סוציאליים ועוזריהם וקשר שתיקה תוך גרימת נזקים פיסיים נפשיים וכלכליים לאלו הנקרים בדרכם של עובדים סוציאליים מרשויות הרווחה.
נפוטיזם- איציק פרי הנו יושב ראש איגוד העובדים הסוציאליים בעוד בתו מיה אלתרמן פרי משמשת יועצת משפטית של ההסתדרות , דהיינו "שומרת הסף" של אביה איציק.
איציק פרי יזם תביעה אזרחית נגד נפגעי משרד הרווחה והעיד עדות עילגת ומזלזלת בבית המשפט. איציק פרי הציג בעדותו המלוכלכת בבית משפט ולאזרח את הצד המכוער של המאפיינים הפאשיסטיים המובהקים בהם לוקים רשויות הרווחה:
משקרים בבתי משפט, עובדים בצורה פרועה ללא ביקורת אך מקבלים גיבוי מלא
מהממונים, אינם טורחים להציג עצמם בפני האזרח, תרבות שקר, קשר שתיקה, חוסר
מקצועיות, טיוח, מוסר כפול, נפוטיזם ועוד...
איציק פרי התפוטר מתפקידו כיו"ר האיגוד העו"ס כשהוא משאיר אחריו ארגון חולני פאשיסטי תאב בצע סוחר בילדים וקשישים רווי עשבים שוטים...
ההתנהגות החולנית של השופט יהורם שקד מבימ"ש לעניני משפחה רמת גן: סירב לפסול עצמו כשתלונה נגדו נמצאה מוצדקת.
השופט
יהורם שקד הפעיל לחץ בלתי ראוי על בא-דין וכפה עליו להסכים לפשרה. נציב
תלונות הציבור על שופטים קבע כי התלונה נגד שקד מוצדקת. החלטתו של שקד לא
לפסול עצמו לוקה מאוד בחסר, אינה סבירה וקיים חשש כי התקבלה ללא שיקול דעת
מתאים ובאופן שרירותי.
הציבור
בישראל נחשף לעובדה המזעזעת כי בבית משפט לעניני משפחה קיימים "חזירים"
בלשונו של אורוול בספרו "חוות החיות", שהשתלטו, באמצעות קשרי הון ושלטון,
על מערכת המשפט ומנהיגים מדיניות אכזרית המסתתרת בוירטואוזיות משפטית.
"משלושה או ארבעה בחדר", כתב המשורר יהודה עמיחי, "תמיד אחד עומד ליד החלון. מוכרח לראות את העוול בין קוצים".
מאז ומתמיד סמכנו על השופטים, כי יהיו הראשונים שיראו את העוול מבעד לחלון. השופטים, למרבה הצער, לא זיהו את העוול ההולך ומתהווה.
בלב
כל אחד מאתנו קיימת תקווה, כי שופטינו ינהגו כפי שעמיתיהם בסנהדרין נהגו
בפרשת עגלה ערופה, כאשר גילו רצח שבוצע בתחום אחריותם: השופטים התכנסו
ובדקו את חלקם באי מניעת הרצח, מתוך לקיחת אחריות, לא מתוך אשמה.
בכנס
על "המהפכה החוקתית", הציעה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש,
לפתור את הפגיעה בצדק החברתי באמצעות חוק חדש: חוק יסוד זכויות חברתיות.
זו הצעה שנונה, אך לא חכמה, כאמירה המיוחסת לפילוסוף הרומי סנקה, "אין דבר שנוא על החוכמה משנינות יתרה".
ההצעה
שנונה כי היא מרחיקה לכאורה את האחריות למצבו העגום של האדם בישראל מן
השופטים. אולם היא לא תפתור דבר. הבעיה לא טמונה במחסור בחוקים. הפתרון
מצוי גם כיום, בהישג ידם של השופטים. שורה ארוכה של חוקים מקנה לשופטים
בישראל גם כיום את הסמכות להגן על הציבור מפני גזל זכויותיו. ולא רק חוקים,
גם סמכויות טבועות, כמו פיצויים עונשיים.
למרבה
הצער, אזרחים קשי יום, אינם מתהלכים עם ייעוץ משפטי צמוד ואינם מסוגלים
לקרוא או להבין את החוק. הם מתקשים בהגשת תביעה מסודרת, עם חוות דעת מומחה
כנדרש. אזרחים אלו, נחרץ דינם לעוול בלתי מעורער.
אם
ניקח את דברי סטונר, גיבורו של הסופר האמריקני ג'ון ויליאמס בשינויים
המתחייבים: "מהו שופט אם לא אדם שמאמין שתורתו אמת, אדם שמלאכתו אמנותו
ושאמנותו מגביהה אותו מעל לקוצר ההבנה, החולשות והמגבלות של בני האדם".
כמה כואב. השופט יהורם שקד שלל מבעל דין את יומו בבית הדין, העדיף שלטון ביורוקרטי על פני שלטון הצדק.
כך הפך בית משפט לעניני משפחה רמת גן לחצר האחורית של מערכת המשפט המופקרת, חצר שבה, בחסות אלת הצדק, מוכים בעלי הדין עד זוב נשמתם.
חודשיים אחרי החשיפה ב"כלכליסט", נציב התלונות על שופטים קבע שהתלונה נגד השופט יהורם שקד, שהפעיל לחץ על מתדיין, מוצדקת.
נציב
תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קיבל תלונה
שהוגשה נגד שופט בית המשפט למשפחה ברמת גן, יהורם שקד, וקבע שהשופט הפעיל
לחץ בלתי ראוי להסכים לפשרה ושהתבטאויותיו במהלך הדיון יצרו "אווירה של
כפייה". החלטת הנציב התקבלה אף שהשופט הכחיש שאמר את הדברים ואף האשים את
המתלונן ופרקליטיו בבידוי ראיות כשאלו הציגו תרשומת בכתב יד שלטענתם ערכו
במהלך הדיון וכללה את האמירות המיוחסות לשופט.
ההתבטאויות שיוחסו לשופט שקד נחשפו ב"כלכליסט"
בספטמבר האחרון, אז פורסם שהמתלונן, מתדיין בסכסוך ירושה, ביקש מהשופט שקד
לפסול את עצמו בעקבותיהן. המתדיין טען שהשופט שקד הפעיל עליו לחץ להתפשר,
ומשסירב להצעת הפשרה, פנה השופט לעו"ד רנן גרשט שייצג אותו ואמר: "אני צריך
להגיד לך איך משכנעים לקוח? מפחידים אותו".
השופט יהורם שקד
עוד
נטען שהשופט השווה בין ההליך האזרחי שבפניו למשפטו של הנשיא לשעבר קצב,
שסירב לעסקת טיעון ולבסוף הורשע בעבירות חמורות, וכי הוא "רכן קדימה בגופו
במבט חודר ועיניים רושפות" כלפי המתדיין ואחותו ושאל אותם "האם אתם ישנים
טוב בלילה בידיעה שיש לכם משהו שהוא לא שלכם?".
ב"כלכליסט"
פורסם שההכרעה בבקשת הפסילה התעכבה שבועות ארוכים, שבמהלכם ניסה השופט
לברר אם מי מהצדדים הקליט את הדיון שבו לכאורה נאמרו הדברים. באוקטובר
פורסם ב"כלכליסט" שהשופט שקד דחה את בקשת הפסילה בנימוק שהוגשה חודשים
ארוכים לאחר הדיון המדובר. השופט לא כתב בבירור בהחלטתו אם הוא מאשר את
המיוחס לו, אך קבע שאף אם הדברים נאמרו, הרי שהם הוצאו מהקשרם.
כעת
מתברר שבמקביל הגיש המתדיין תלונה לנציב. בתגובה שהגיש השופט שקד לנציב
נכתב שבקשת הפסלות והתלונה התקבלו אצלו "בהפתעה גמורה" והוא ביקש ש"אם
הדיון הוקלט ע"י מי מהמתלוננים, יתכבדו ויצרפו את התמלול המלא ורק אז אוכל
להתייחס לכל מילה שאכן נאמרה על ידי". בעקבות זאת ביקש הנציב מהמתלונן
להמציא לו תיעוד או ראיות לכך שהשופט אמר את הדברים. בשלב זה הומצאה לנציב
תרשומת שערכה עו"ד מור ורשיצקי ממשרדו של עו"ד רנן גרשט. עו"ד ורשיצקי אף
צירפה תצהיר שמאמת כי התרשומת נערכה במהלך הדיון. הנציב קבע שעיון בתרשומת
מעלה שנרשמו בה האמירות המיוחסות לשופט בתלונה. לפיכך הוא פנה שוב לשופט
בבקשה שישלים את תגובתו לאור החומר הנוסף, וכן ביקש מעו"ד בעז קראוס, שייצג
את הצד השני בתיק, לקבל את תגובתו. לפי הנכתב בהחלטה עו"ד קראוס לא השיב
למרות תזכורת שנשלחה אליו.
השופט
שקד מסר בתגובתו המשלימה שלא זכור לו שמי מבאי כוח הצדדים ערך תרשומת, ואף
הוסיף ש"הדבר נראה כניסיון חמור ליצור ראיה יש מאין". השופט אף הוסיף
שלתחושתו, פרקליטי המתלונן "מנסים להלך אימים על בית המשפט, ולשיא הגיעו
בהצגת אותה תרשומת שנסיבות כתיבתה תמוהות ביותר, אם לא מעבר לכך".
למרות
דבריו החמורים של השופט שקד, הנציב העדיף את גרסת המתלונן וקבע: "איני
מוצא סיבה לפקפק באמינות באת כוח המתלונן על נסיבות כתיבת התרשומת או לדחות
הכתוב בתרשומת כבלתי אמין". הנציב הוסיף שעו"ד של הצד שכנגד בחר שלא
להגיב, "משכך רוצה אני להניח שהאמור בתרשומת ובתצהירים הוא אמת".
בהחלטת
הנציב נקבע ש"ביהמ"ש המציע פשרה צריך לתת את הדעת גם לזכותו של בעל דין לא
להסכים, ולהקפיד שהסכמתו לפשרה תינתן מרצון חופשי. סבורני שאמירותיו של
כב' השופט במהלך הדיון יצרו אווירה של כפייה והפעלת לחץ בלתי ראוי על
המתלונן ובאי כוחו".
אורי שוהם שופט בימ"ש עליון ובג"צ 6981/12 - שיטות טיוח הליכים שיפוטיים בעניני רווחה לסחר בילדים
בג"ץ 6981/12- דצמבר 2012 - מדובר באמא אשר ילדיה נלקחו מחזקתה בניגוד לחוק ולכללים
למרכז חירום מאחר ופקידת הסעד סברה כי הם בסיכון. לאחר כליאה של כששה
חודשים הועברו הילדים לחזקת גרושה. האמא אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 10
מזה כ- 4 שנים ואת בנה בן ה- 8 רואה פעם בשבוע במרכז קשר למשך כשעה.
לאמא אין עבר פלילי או נפשי, היא עובדת וכשירה, ואולם מערכות הרווחה
פועלות בתאוותנות, שיקולי בצע ויוקרה עושים ככל יכולתם להצדיק הסחר שביצעו
ומבצעים בילדים. התאוותנות והרמיה מחלחלת מטבע הדברים לרשות השופטת על
ערכאותיה.
האמא מילאה אחר כל דרישות רשויות הרווחה כדי שתוכל
להיפגש עם ילדיה אולם אלו ממציאים השכם וערב דרישות חדשות. לאחר מצב מבוי
סתום עתרה האמא לבג"צ.
השופט אורי שוהם - דרכי רמיה וטיוח בג"צ:
אורי שוהם מטייח עברות חמורות בית משפט לנוער - טיפול בתיק ללא סמכות
שופט שוהם מציין בהחלטתו סעיף 5 כי בית משפט לנוער (בעוד התיק מנוהל בבית משפט לענייני משפחה) הוציא צו הוצאת הקטינים מביתם, ובהמשך מציין כי התיק הועבר לבית משפט לענייני משפחה (שופט נפתלי שילה). אורי שוהם מטייח את התנהגותה העבריינית של שופטת הנוער רות בן חנוך נגד האמא וילדיה. רות בן חנוך (בית משפט לנוער) פעלה נגד האם וילדיה, תלשה את הילדים מביתם לכליאה במרכז חירום,
ביודעה כי מנוהל תיק בעניינם בבית משפט לענייני משפחה וע"פ סעיף 6ז לחוק
בתי משפט לענייני משפחה אין לה סמכות לנהל משפט בעניינם. התנהגותה
העבריינית של השופטת רות בן חנוך הסבה לאם וילדיה נזקים פיסיים נפשיים
וכלכליים נוסף על העומס של ההליך השיפוטי שהם חווים בבית משפט לענייני
משפחה.
אורי שוהם מטייח עבירות חמורות בית משפט לנוער - הארכת צו חירום פקידת סעד ללא סמכות
בסעיף 5 בהחלטתו כותב אורי שוהם כי צו החירום "שהוצא ביום 6.1.2009 , מתוקף סמכותה של העובדת הסוציאלית לפי סעיף 11 לחוק, אושר ביום 12.01.2009 בבית המשפט השלום לנוער בתל אביב (בש"א 416/09), לאחר שבית המשפט שוכנע כי "קיימת סכנה תכופה לשלומם של הקטינים". ונזקקות לילדים נקבעה לאחר כחודש ב- 15.02.2009 . הארכת שהות קטינים בכפייה מחוץ לביתם מעל שבוע ללא נזקקות אסורה כפי שנקבע בתקדים העליון בתיק דנ"א 6041/02 (יולי 2004). הרכב שופטי העליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים". אורי שוהם מטייח כי השופטת בית משפט לנוער רות בן חנוך פעלה בניגוד לחוק ותקדים בית משפט העליון בכך שהאריכה שהות הקטינים בכפייה מחוץ לביתם יותר משבוע ללא נזקקות.
אורי שוהם מטייח תפקוד פקידת הסעד במעקב תלונות שווא שהגישה במשטרה נגד האמא בעניין ילדיה
תלישת הילדים מחזקת אימם למרכז חירום לוותה בתלונות שווא שהגישה למשטרה פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי
נגד האמא שנסגרו ולא נמצא מהם שמץ אמת. אורי שוהם מטייח את כל עניין
תלונות השווא במשטרה ומחדלי פקידת הסעד אתי דור. פקידת סעד בהיותה מטפלת
ומשגיחה על ילדים בצו בית משפט מחויבת להיות מעורבת ע"פ חוק העונשין סעיף
368ד.ז בכל תלונה במשטרה בעניינם, פקידת הסעד אתי דור לא ביצעה מעקב אחר תלונות השווא שהגישה נגד האמא.
אורי שוהם - מהבל בפיו, משתמש במניפולציות ותרגילים מסריחים
אורי שוהם כותב עמ' 5:
"ביום
27.8.2012 , התכנסה ועדת תכנון וטיפול של אגף רווחה, בהשתתפות ההורים,
במטרה לבחון ולגבש תוכנית טיפולית בעניינם של שני הילדים הקטינים. כפי
שעולה מהחלטת הוועדה, שני ההורים הסכימו על הפניית הילדים לטיפול בתחנה
לבריאות הנפש. במסגרת תגובת המשיבה 1 הובהר, כי ההחלטה להפנות גם את הבן
הצעיר לטיפול התקבלה נוכח דיווחים על התדרדרות במצבו, מאז חודש הקשר שלו עם
אימו".
לאחר המניפולציות לתלישת הילדים מאימם ללא
סמכות ובניגוד לחוק ע"י בית משפט לנוער וכל תלונות השווא של גורמי הרווחה
העלו חרס שולף אורי שוהם שפן חדש של רשויות הרווחה - מצבם הנפשי של הילדים.
מדובר בתרגיל מסריח וחשיבה מעוותת של רשויות הרווחה ובתי המשפט על
ערכאותיהן. יצויין כי השפן ששלף אורי שוהם ירד מהפרק זמן קצר לאחר שהיבל
אותו בהחלטתו.
אורי שוהם מטייח מהות העתירה ומחדלי הרווחה ובתי המשפט
אורי שוהם מציין סעיף 7:
"מתוכן
העתירה עולה כי העותרת מבקשת להשיג על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום
5.3.2011 , בתמ"ש 47888-11-11 , שבגדרה התקבלה המלצת פקידת הסעד לפיה אין
מקום, בשלב זה, להתיר לעותרת להפגש עם בנה הבכור" .
אורי
שוהם מטייח מהות העתירה שמהותה העוול שעושים רשויות הרווחה ובתי משפט
לענייני משפחה ונוער נגד האמא וילדיה הפועלים בניגוד לחוק ללא סמכות,
מגישים תלונות שווא ועלילות נגד האמא וילדיה. חרף מילוי כל דרישותיהם
ממשיכים רשויות הרווחה ובתי משפט להמציא דרישות חדשות. רשויות אלו הכניסו
את האמא וילדיה למבוי סתום אשר מזה 4 שנים אינם נפגשים בהסדרי ראיה
מתוקנים. אורי שוהם נוקט בדרך של רמיה בטענתו כביכול שמדובר בערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה. אורי שוהם מטייח בחשיבות העתירה ומוזיל ערכי המשפחה הפרט והחברה
אורי שוהם כותב בהמשך:
"העתירה
שלפנינו אף אינה מעלה נסיבות חריגות, שבגינן עשוי בית משפט זה להתערב
בהחלטות שניתנו על ידי הערכאה המוסמכת, וזאת בהתקיים "טענה של העדר סמכות"
או "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור".
מדובר
באמא שאינה רואה את ילדיה מזה כ- 4 שנים חרף היותה בריאה בנפשה ללא עבר
פלילי, מאחר ורשויות הרווחה מונעות זאת ממנה. אורי שוהם מהבל בפיו ומנסה
לקבוע נורמה כביכול שזהו דבר שאינו חריג. אורי שוהם בהתנהגותו ותפיסתו
המעוותת מנסה להשית נורמות פסולות של שיקולים זרים ועשיית כסף מסבלם של
אזרחים. סוף דבר
אורי
שוהם מטייח בהחלטתו עוול כבד שנעשה לאמא וילדיה ע"י רשויות הרווחה ובתי
משפט, ומציג בפני הציבור תמונה מעוותת נגד האמא וילדיה. שוהם מנסה לקבע
נורמות פסולות של הוזלת ערך האדם, המשפחה והחברה. התנהגותו של אורי שוהם
מהווה קרקע פוריה לשחיתות וסחר בילדים. אורי שוהם פוגע באמון הציבור במערכת
המשפט.
השופט נפתלי שילה – בימ"ש לעניני משפחה רמת גן – מדיניות מופקרת ובזויה – ניתוק אמא מילדיה שנתיים וחצי, בלי שום סיבה -
יוני 2011 – ה"משחק המכור" של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה נגד אמא
וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון,
ולעובדות – מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת
סוציאלית רחל ולדומירסקי
מלשכת רווחה רמת גן דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון
פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית
פסיכיאטרית שתלווה אותם". העו"סית לא נימקה דרישתה מאחר ונפתלי שילה מאפשר
ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה…
אכזריות ושרירות לב בנפשות ילדיה של האמא ל' ש' – שופט לענייני משפחה רמת גן: נפתלי שילה - ינואר 2011 – ל' אם חד הורית שילדיה נלקחו ממנה באכזריות ובפתאומיות ע"י רשויות הרווחה לחצי שנה למרכז חירום,
לא ראתה את שני ילדיה מזה כשנתיים. לאחר דיונים בבית משפט לענייני משפחה
בראשות השופט נפתלי שילה הוחלט כי האם ל' תפגוש את בנה הקטן בן ה-6 בהשגחת
פסיכולוגית מטעם בית המשפט – לא די בכך שהשופט נפתלי שילה הפקיר לחלוטין את
הקשר של הבן הבכור בן ה- 8 עם אימו אלא עצר את המפגשים האחדים של ל' עם
בנה בן ה-6 אצל הפסיכולוגית בתואנות שונות ומשונות כגון מרחק המפגשים בעיר
חולון ה"רחוקה" מרמת גן מקום מגורי הילדים (20 דקות נסיעה)…
שופטת נוער רות בן חנוך ופקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי - רוכלות ומניפולציות בית משפט לנוער - מרץ 2009 - בילדים בני 4 ו- 6 שהוצאו מחזקת אימם בפתאומיות למרכז חירום "ויצו הדסים" באמצעות צו חירום שהוציאה עו"ס לחוק הנוער גבעתיים אתי דור דובריבינסקי ב- 06.01.2009. צו החירום הוארך עד ל- 20.04.2009 , ונזקקות הילדים הוכרזה ב- 15.02.2009 - שופטת נוער רות בן חנוך.
במכתב להלן מלינה בתצהיר פקידת הסעד אתי דור נגד האמא ל' בדבר פרסומים
שונים באינטרנט מבלי שמציגה בדל ראיה לכך וגם קובעת כי נעשתה פה עבירה
בניגוד לחוק הנוער. התנהגותן של אתי דור ורות בן חנוך מדיפה ריח של שיקולים
זרים ו"תפירת תיק" נגד האמא וילדיה...
נפתלי שילה מפעיל נגד האם סנקציות בניגוד לחוק ולכללים ופוגע בהחלטות שרירות לב באם וילדיה.
התנהגותו של נפתלי שילה מדיפה ריח של שיקולים זרים לעשיית כסף לגורמי רווחה ו"מומחיה" מסבלם של אזרחים. לאחר 4 שנות התשה נפתלי שילה הסב נזקים קשים לאם וילדיה וכסף קל למערכת הרווחה ו"מומחיה".
לאחר
שבג"ץ 9228/12 שהגישה האם קבע כי הסמכות לקביעת הסדרי ראיה נתונה אך ורק
לשופט נפתלי שילה, הגישה האם, שוב, בקשה להיפגש עם בנה בן ה- 10 לאחר ש- 4
שנים לא ראתה אותו ע"פ הנחיית נפתלי שילה. נפתלי השיב בלקוניות ובאכזריות מרושעת כי "אין מקום כיום, לאור האמור בתסקיר לחייבו (את הבן אורם) במפגשים אלו".
נפתלי שילה
משתמש בתואנות שונות במהלך השנים להמשיך בניתוק בין האם לילדיה מבלי שיש
בסיס מוצק לתירוציו. התנהגות של נפתלי שילה מאופינת בצביעות ורמאות. נפתלי
שילה בז לערך היהדות כיבוד אב ואם ומסב נזקים נפשיים וכלכליים לאם וילדיה.
מאפייני דרכי ההרס של נפתלי שילה שופט לענייני משפחה רמת גן:
לאחר
הוצאת הילדים בכפייה מרשות אימם נקבעו הסדרי ראיה אשר עד מהרה נעצרו ע"י
פקידת הסעד מאחר ו"סברה" כי לא עלו יפה. נפתלי שילה התנה המשך המפגשים
בטיפול כלשהו לאמא חרף היותה כשירה וטובה, עובדת ללא עבר נפשי ו/או פלילי.
להלן
לדוגמא החלטה ממאי 2011 של נפתלי שילה שבה הוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד"
וללא נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי
שקלים כדי לפגוש את ילדיה.
להלן דוגמא בה השופט נפתלי שילה משבש מפגשים בין האמא ובנה למרות הקושי בדבר והוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים מצד האם.
נפתלי
מתרץ הפסקת הביקורים בתואנה של המרחק בין ר"ג לחולון, אך כפי שכתוב בהצעתו
הקודמת למפגשים אצל פסיכיאטר בהרצליה המרוחקת מר"ג הרבה יותר מחולון.
בבקשה
שהגישה האם לנפתלי שילה כי ידון בבקשותיה לגופו של עניין ללא רשויות
הרווחה אשר מערימות קשיים, הואיל ונפתלי מקבל המלצותיהן כסוף פסוק ללא קיום
דיון וניסיון מעמיק ורציני לפתור הבעיה. האמא ביקשה לקבוע הסדרי ראיה עם
בנה הבכור.
נפתלי שילה השיב:
"אין
כל הצדקה להפסקת פעילות שירותי הרווחה אשר מכירים את הצדדים והילדים היטב
ופועלים רבות. שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב. ככל שיתעורר צורך בשינוי
ההחלטות שניתנו, תוגש בקשה מטעמם".
השופט
נפתלי לא השיב לגופו של עניין לבקשת האם וקבע כי הסדרי הראיה יקבעו ע"פ
בקשות רשויות הרווחה. לזכויות האם צמצם נפתלי שילה וקבע: "רשאית... להגיש כל בקשה לשינוי ההסדר הקיים, ככל שיארע שינוי נסיבות". נפתלי שילה העמיד את האמא בנחיתות מרשויות הרווחה. בעוד לרשויות הרווחה נתן סמכות לבקשה "ככל שיתעורר צורך..." ואילו לאם זכות להגיש בקשה קבע "ככל שיארע שינוי בנסיבות...". העמדת האמא במצב נחות מזה של רשויות הרווחה לוקה במשוא פנים חמור, וקביעת נוהל עבודה בניגוד לחוק ולכללים.
האשמת הבן אורם באי קיום המפגשים
לאחר
שכל ניסיונותיו של נפתלי שילה בתיווכה של פקידות הסעד כשלו, תלונות השווא
שהוגשו נגד האם במשטרה נסגרו, וה"בדיקות הפסיכיאטריות" שהתנו במפגשים עם
הבן נמצאו לא ענייניות ולא רלוונטיות החליט השופט נפתלי שילה בתאום עם
פקידת הסעד למנוע את המפגשים עם הבן אורם בתואנה כי אינו רוצה לראות את
אימו.
מדובר בצביעות ורמאות של השופט נפתלי שילה שאין כמותה. הרי הבן נלקח מאימו לפני כ- 4 שנים כשהיה בן 6 מדוע לא ציינו זאת רשויות הרווחה בתסקיריהן. נפתלי שילה בז לערך היהדות כיבוד אב ואם,
שהרי לפחות היה מציין בתגובתו הלקונית כי ניסה בכל דרך להניא את הילד הרך
בשנים לכבד את אימו ולהיפגש איתה אפילו אם זה כרוך בכך כי נפתלי בעצמו יברר
העניין עם הילד. נפתלי משיב בלקוניות ואינו טורח אף לנמק מדוע הבן אינו
רוצה להיפגש עם אימו, למרות שמדובר בעניין חשוב ומהותי.
התנהגותו של
נפתלי במשך כ- 4 שנים בהם מונע מהאם להיפגש עם בנה אורם מדיפה ריח של
שיקולים זרים, תאוותנות וסאדיזם של רשויות הרווחה להמשיך לשחק ולצחק באם
וילדיה.
להלן תגובתו הלקונית של נפתלי לבקשת האם להיפגש עם בנה אורם:
סוף דבר
נפתלי שילה מחלק את אחריותו השיפוטית בין שופטת נוער רות בן חנוך (בניגוד לחוק), פקידת הסעד ומומחיה, ועתה עם הבן אורם.
נפתלי
משיב בלקוניות בענינים מהותיים תשובות המעוררות תמיהה, וריח שיקולים זרים.
התנהגותו של נפתלי שילה פוגעת קשות באמון הציבור במערכת המשפט, ובערכי
היהדות וכל הדתות: כיבוד אב ואם. חרף העובדה כי התנהגותו מסבה נזקים נפשיים
וכלכליים קשים לאם וילדיה, נפתלי משיב תשובות לקוניות לא מנומקות ויוצר
נורמות זילות המשפחה והפרט.
כיום האמא אינה רואה את בנה הבכור מזה 4 שנים, ואת בנה הצעיר רואה כשנה וחצי פעם בשבוע במרכז קשר
למשך כשעה. עניינה מנוהל בבית משפט לענייני משפחה, שופט נפתלי שילה, והיא
מגישה בקשות חוזרות ונשנות להיפגש עם ילדיה לשווא. השופט נפתלי ופקידות
הסעד דוחים בקשותיה בתואנות שונות כגון "אבחון מעמיק" חרף היותה נורמטיבית, עובדת, ללא עבר פלילי, נפשי, ועוד…
האמא
פנתה בבקשה לנפתלי שילה, כי ידון בבקשותיה לגופו של עניין ללא רשויות
הרווחה אשר מערימות קשיים באמצעות שלל ניירות וחוות דעת של "מומחים" מטעמם,
הואיל ונפתלי מקבל המלצותיהן כסוף פסוק ללא דיון וניסיון מעמיק ורציני
לפתור הבעיה.
האמא ביקשה לקבוע הסדרי ראיה עם בנה הבכור.
נפתלי שילה השיב:
"אין
כל הצדקה להפסקת פעילות שירותי הרווחה אשר מכירים את הצדדים והילדים היטב
ופועלים רבות. שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב,. וככל שיתעורר צורך בשינוי
ההחלטות שניתנו, תוגש בקשה מטעמם". (ראה החלטה להלן).
ניתן להבחין בביזוי סדרי הדין, משוא פנים, ועבריינות סדרתית בהתנהגותו של נפתלי שילה.
ביזוי סדרי הדין מול פקיד הסעד ורשויות הרווחה, משוא פנים -
השופט נפתלי לא השיב לגופו של עניין לבקשת האם וקבע כי הסדרי הראיה יקבעו ע"פ בקשות רשויות הרווחה.
לזכויות האם צמצם נפתלי שילה וקבע:
"רשאית להגיש כל בקשה לשינוי ההסדר הקיים, ככל שיארע שינוי נסיבות".
נפתלי שילה העמיד את האמא בנחיתות מרשויות הרווחה. בעוד לרשויות הרווחה נתן סמכות לבקשה:
"ככל שיתעורר צורך"
ואילו לאם זכות להגיש בקשה קבע:
"ככל שיארע שינוי בנסיבות".
העמדת האמא במצב נחות מזה של רשויות הרווחה לוקה במשוא פנים חמור, וקביעת נוהל עבודה בניגוד לחוק ולכללים. עבריינות סדרתית
אין זאת הפעם הראשונה בה פועל נפתלי שילה בניגוד חמור לחוק.
הניהול המשותף של ענייני משפחה בשני בתי משפט שונים הינו בניגוד חמור לסעיף 6ז לחוק בתי משפט לענייני משפחה:
"היתה תובענה תלויה ועומדת בבית משפט לענייני משפחה בענינו של קטין, והוגשה תובענה בעניינו לבית משפט לנוער על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, יועבר הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה".
ההתנהגות המתלהמת והמלוכלכת של השופטים נפתלי שילה ורות בן חנוך בניגוד לחוק נגד המשפחה הביאה למצב הקשה בו נמצאת האמא כיום שאינה רואה את ילדיה בהסדרי ראיה ראויים.
אי קיום חובת הנמקה
תשובתו של נפתלי לבקשת האם הנה לקונית וכוללנית.
אין התייחסות לטענות הבקשה.
בחציה הנה תשבחות לרשויות הרווחה, ובחציה הנה פרשנות לקויה של זכות האמא ופקידת הסעד להגיש בקשות לבית המשפט.
סוף דבר
נפתלי שילה נאחז ברשויות הרווחה ומקבל המלצותיהם כסוף פסוק מבלי לבחון ולהתייחס לבקשות האמא לגופו של עניין.
התנהלותו של נפתלי שילה לקויה, בניגוד לחוק, ובמשוא פנים מובהק לרשויות הרווחה.
נפתלי שילה פועל בניגוד לחוק באופן סדרתי לרעת האמא וילדיה.
נפתלי
שילה אינו מתייחס למבחן התוצאה בקביעת הסדרי ראיה בין האמא וילדיה, אלא
משבח את רשויות הרווחה בלקקנות ורברבנות אשר אינה ראויה להתנהגות שופט.
מדובר
באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל
ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן, דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת
אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית
פסיכיאטרית שתלווה אותם".
העו"סית לא נימקה דרישתה התמוהה שהגיעה ממוחה הקודח, מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה.
מדובר באמא ללא רבב, וללא עבר בעניין בריאותי כלשהו או עברה כלשהי על החוק.
אולם מתברר כי בית המשפט בראשותו של נפתלי שילה משמש קרקע נוחה ופוריה לעלילות הפקרות והבלים ככל אשר יחפצו גורמי הרווחה.
האמא מנהלת התדינויות משפטיות עקרות ומטופשות עם השופט נפתלי שילה, מזה שנים כדי שתוכל לראות ולהיפגש עם ילדיה, אך לשווא.
האם בעבר עברה בדיקות ואבחונים ע"פ דרישת נפתלי שילה והעובדות הסוציאליות ושילמה מאות אלפי שקלים, אך לשווא.
נפתלי שילה מזמן בכל פעם "חוות דעת" כלשהי לטרפד את מפגש האמא וילדיה.
להלן
לדוגמא החלטה ממאי 2011 של נפתלי שבה הוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד" וללא
נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי שקלים
כדי לפגוש את ילדיה.
להלן דוגמא בה השופט נפתלי שילה משבש מפגשים בין האמא ובנה למרות הקושי בדבר והוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים מצד האם.
נפתלי
מתרץ הפסקת הביקורים בתואנה של המרחק בין ר"ג לחולון, אך כפי שכתוב בהצעתו
הקודמת למפגשים אצל פסיכיאטר בהרצליה המרוחקת מר"ג הרבה יותר מחולון.
ינואר 2011 – ל' אם גרושה שילדיה נלקחו ממנה באכזריות ובפתאומיות ע"י רשויות הרווחה לחצי שנה למרכז חירום,
לא ראתה את שני ילדיה מזה כשנתיים. לאחר דיונים בבית משפט לענייני משפחה
בראשות השופט נפתלי שילה כי האם ל' ש ' תפגוש את בנה הקטן בן ה-6 בהשגחת
פסיכולוגית.
לא
די בכך שהשופט נפתלי שילה הפקיר לחלוטין את הקשר של הבן הבכור עם אימו אלא
עצר את המפגשים האחדים של ל' ש' עם בנה בן ה-6 אצל הפסיכולוגית בתואנות
שונות ומשונות כגון מרחק המפגשים בעיר חולון ה"רחוקה" מרמת גן מקום מגורי
הילדים (20 דקות נסיעה).
האמא ל' ש'
מקבלת שבחים מכל המאבחנים הסובבים אותה, הפסיכולוגית מטעם בית המשפט שנכחה
במעט המפגשים שאישר נפתלי כתבה בינואר 2011: "האם רגישה לצורכי בנה", "ל-
א' (בנה בן ה-6) ואימו קשר טוב", "האם לא מהווה כל סכנה לבנה. נהפוכו א'
(בנה בן ה-6) זקוק לאמו", "אני חרדה לעובדה כי צרכיו של א' אינם מטופלים
ואין מספיק רגישות להשלכות של התנהגות האב לגבי נפשו של הילד".
נשאלת השאלה מדוע השופט נפתלי ממשיך לתעתע באמא ל' ש' וילדיהם ולגרום להם סבל ועוגמת נפש, לללא בסיס עובדתי או ראייתי כלשהו.
השופט
נפתלי שילה מונע מהאמא ל' ש' וילדיה להיפגש ללא כל סיבה עובדתית, אלא על
סמך גחמותיהם ועלילותיהם של לשכות הרווחה גבעתיים ורמת גן. אמא ל' ש' אישה
חיונית עובדת מסורה כשירה וטובה, מעולם לא פגעה בילדיה.
השופט
נפתלי שילה לא רק שנכשל בהגנה על על נפשות הילדים אלא מסכן אותם בכך שמונע
מהם להיפגש עם אימם כשנתיים ללא שום סיבה אובייקטיבית.
ההליך
השיפוטי לפיו פועל נפתלי שילה הנו מופקר ואכזרי שכן מתקבלות בו החלטות
בענייני נפשות בשרירות לב על סמך עלילות ודעות של גורמי הרווחה ולא על סמך
עובדות וראיות אובייקטיביות.
האזינו
לתכנית הרדיו "השעה האזרחית" על הסבל ועגמת הנפש המתמשכים הנגרמים לאמא
לורי שם טוב וילדיה עקב אכזריות ושרירות הלב של מערכת הרווחה בגיבוי השופט
נפתלי שילה.
ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא לורי שם טוב אשר ילדיה נחטפו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ואתי דור דוברובינסקי, פקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים, לימים נתברר כי פקידת הסעד שיקרה בבית משפט נגד האמא, הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון.
האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 4 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לעניני משפחה רמת גן.
האמא
עתרה לבג"צ לקבוע הסדרי הראיה בין העותרת וילדיה הרכים בשנים. האמא ביקשה
כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים להפגיש בין הקטינים לבין אמם.
בג"צ
בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה בתואנה כי
"כל השאלות שהיא (האמא) מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט לענייני
משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות
הניתנות על ידו".
בדיקת ה"נימוקים" הלקוניים של בג"צ מעלות תהיות וספק רב באשר לשיקוליו ודרכי פעולותיו והערכאות השיפוטיות בענייני רווחה.
מתקבלת
התחושה כי בג"צ פוחד שמא תיפתח תיבת פנדורה של פשעים חמורים וקשים של
רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער הנעשים מידי יום בדלתיים
סגורות, ועל כן בג"צ מגבה פשעים אלו בדרכי טיוח.
בג"צ
משית "סדר" שבו תעשיית עושק המוחלשים של עוס"ים, מאבחנים, עמותות מופרטות,
מטפלים ושופטים מתפרנסים על גבם וזעקתם של ילדים ומשפחות.
תיאור חלקי של העתירה תוך השמטת נקודות מרכזיות:
מדובר באמא לורי שם טוב, וילדיה אשר רשויות הרווחה וערכאות שיפוטיות מונעות מהם להיפגש כ- 3 שנים.
בג"צ
מתאר זאת בלקוניות: "עניינה של עתירה זו בהסדרי הראיה בין העותרת וילדיה
הרכים בשנים. העותרת מבקשת כי בית משפט זה יוציא לאלתר צו המורה למשיבים
להפגיש בין הקטינים לבין אמם. עוד ביקשה להעביר את הקטינים למשמורתה".
מן הראוי כי כאשר מדובר בפגיעה כל כך חמורה בזכויות אדם יסודיות, וצדק טבעי
של ילדים לפגוש את אימם, יפרט בג"צ את הסיבה למניעת המפגשים.
שיטת הבג"ץ: "הכה את הנפגעת (אמא לורי שם טוב) ללא בסיס, ואל תאפשר לה להגיב"
בג"צ
כאמור נמנע מחשש כי רשויות הרווחה ובתי המשפט יעמדו לביקורת בשל כך. עם
זאת כפי שיפורט בהמשך בג"צ אינו חוסך מהטחת האשמות שווא נגד האמא, חרף
העובדה שלא דן בעתירה, תוך תיאור תמונה חלקית ושטחית לרעת האמא.
בג"צ מתחמק מאחריותו לטפל בעתירה בנגוד לחוק יסוד השפיטה – ומקבע את אי מימוש אמנת זכויות הילד שישראל חתומה עליה מזה 20 שנה.
בג"צ
תרץ החלטתו לא לדון בעתירה בתואנה כי "כל השאלות שהיא (האמא) מעלה בעתירתה
מצויות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובמידת הצורך ניתן לפנות בערעור
או בבקשת רשות ערעור על ההחלטות הניתנות על ידו" – טענה זאת אינה נכונה.
בענייני
זכויות ילדים לפגוש הוריהם ישראל חתמה על אמנת זכויות הילד בספטמבר 1991
(לפני 20 שנה) אולם טרם חוקק חוק בנושא לכן האמנה אינה בסמכותם של בתי
משפט.
אמנת זכויות הילד סעיף 9 דן
בזכויות ילדים להיות בקשר עם הוריהם. האמא לורי שם טוב הוסיפה טענות נוספות
מן הצדק בעתירתה. מן הראוי היה כי בג"צ ידון בעתירה ולו רק בשל שהמדובר
בהסדרי ראיה בין אמא לילדיה, בענייני אמנת זכויות הילד.
בג"צ לא קיים חובת הנמקה
בג"צ
אינו מפרט השאלות שמעלה האמא בעתירה, אינו דן בהם וקובע כי דין העתירה
להידחות מאחר ו"כל השאלות שהאמא מעלה בעתירתה מצויות בסמכות בית המשפט
לענייני משפחה" – תשובתו של בג"צ לקונית ולא ניתן לדעת ולהבין מה הן השאלות
שמעלה האמא בעתירתה ומה הן תגובות בג"צ – מן הראוי היה כי בנושא כל כך
מהותי ועקרוני ממנו סובלות משפחות וילדים רבים מוחלשים רבים בישראל יינתנו
תשובות ברורות ומפורטות במיוחד ממוסד רם כבג"צ.
בג"צ כחומת ברזל על מחדלי רשויות הרווחה וערכאות שיפוטיות
בג"צ
כאמור דחה העתירה בתירוצים לקוניים מבלי שכתב את טענות העותרת. מצד שני
תוקף בג"צ ומאשים את העותרת, אמא לורי שם טוב, באי קיום הסדרי ראיה תוך
השמטת עובדות מהותיות ומרכזיות. לשם כך משתמש בג"צ בציטוט ערכאה שיפוטית
נמוכה יותר של בית משפט מחוזי.
מן
הראוי כי כאשר קובע בג"צ נקודה הנראת לו יציין את גם את טענות העותרת.
התנהלות זאת הנה הטיית ההליך השיפוטי לטובת רשויות הרווחה ובתי המשפט הדנים
בעניין. בג"צ בפועל משמש כחומת המגנה על פשעי רשויות הרווחה בדלתיים
סגורות נגד אזרחים טובים ללא רבב.
האשמות שווא ללא כל בסיס ובצורה חד צדדית
בג"צ
כותב: "מן הדיון שהתנהל בפנינו ומן הכתובים שקראנו הבנו כי בין רשויות
הרווחה לבין העותרת קיים סכסוך עמוק, בשל פגיעות שפוגעת העותרת בדרכים
שונות בעובדי הרווחה שאינם מוכנים עוד לטפל בה. אין צריך לומר כי העותרת
אינה זכאית לפגוע בעובדי הרווחה, בשום צורה ובשום דרך…".
בג"צ חושב את
האזרח לפתי ומצפה שיניד בראשו כאות הן עם רשויות הרווחה המציגות עצמן
כאומללות ופגועות, בעוד שהעובדות בשטח, ותחקירי ועדות כגון סלונים נבו, גילת, מראים ההפך. רשויות הרווחה פועלות בצורה מופקרת (מקצת הפשעים, קצה הקרחון – ראה קישורים בסוף הפוסט) ומסבים נזקים לילדים ומשפחות.
מן הראוי כי בג"צ יפרט ויציג תמונה מלאה של הטיעונים והבודות טרם הקביעה
המסולפת כי העותרת פגעה ברשויות. יוצא כי בג"צ במקום לדון בענייני העתירה
מנצל את הבמה ליחצ"נות לטובת רשויות הרווחה המשומנות.
סוף דבר
בג"צ פעל בצורה מוטה נגד האמא לורי שם טוב העותרת ומעמיד את אזרחי המדינה
כפתאים האמורים להאמין למוצא פיהם של שופטיו מבלי להתייחס לעובדות
ולמסקנות. בג"צ נמנע מעשיית צדק כנדרש ואף צדק מינימלי בענייני רווחה מחשש
כי פשעי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער יחשפו וזה עלול לפגוע ב"סדר"
הקיים שבו עו"סים ועמותות מופרטות ועמיתיהם מתפרנסים על גבם של ילדים
ומשפחות הנפגעים ונעשקים.
אוקטובר
2010 – מדובר באם גרושה ל' ש' אשר ילדיה נלקחו למרכז חירום בינואר 2009
מאחר ופקידת הסעד לחוק הנוער הייתה סבורה כי הילדים בסיכון. בעוד האמא ל'
מתחננת בוועדת החלטה בלשכת הרווחה גבעתיים כי ילדיה לא ילקחו ממנה, יצאו עובדות סוציאליות לבית הספר ולגן הילדים ולקחו את ילדיה למרכז חירום שם שהו חצי שנה.
האמא ל' ש' אישה עובדת, מתפרנסת בכבוד מימים ימימה, ללא הרשעה פלילית כלשהי, ואשר ביצעה על פי בקשת פקידות הסעד
בדיקות שונות במכוני מסוגלות הורים, פסיכיאטר מחוזי, ונמצאה כשירה וטובה.
לאמא ל' בעלת הכנסה פחות הממוצע במשק נדרשת לשלם הוצאות של מאות אלפי שקלים
כדי שילדיה יוכלו לשמוע את קולה אך לשווא, הביורוקרטיה הנוקשה של מערכת
הרווחה ובית משפט לענייני משפחה אינם מאפשרים את הזכות הבסיסית הטבעית
והחיונית של ילדים לפגוש את אימם אף לא במרכז קשר מאובטח. המערכת
הביורוקרטית מתייגת את הילדים ואימם ומסבה להם נזקים.
לאחר
שהיה של חצי שנה במרכז חירום הועברו הילדים למשמורת גרושה של האמא ל',
ולאחר שני מפגשים עם ילדיה במרכז קשר, הופסקו המפגשים מאחר והעובדות
הסוציאליות היו סבורות כי המפגשים לא עלו יפה. מאז האמא ל' אינה רואה את
ילדיה ואינה יודעת עליהם דבר (מעל שנה).
השופט נפתלי שילה קיבל
את גרסת פקידות הסעד כי המפגשים לא עלו יפה וקבע כי האמא ל' וילדיה יעברו
בדיקות אצל פסיכיאטר לאבחונים נוספים כגון אינטראקציה ועוד..
בבדיקה האחרונה (אוקטובר 2010) נמצאה האמא ל' ש' כשירה וטובה, וכי יש להתחיל מיידית בתהליך חידוש הקשר והמפגשים בין האמא ל' לילדיה.
ניתן להבחין במספר כשלים בטיפול הסוציאלי לרווחת הפרט והמשפחה של רשויות הרווחה ובית המשפט לענייני משפחה:
1.
נוקשות – למרות שעובדתית וראייתית האמא ל' טובה וכשירה לא פגעה מעולם
בילדיה, עובדת וחרוצה, פקידות הסעד השכם וערב מבקשות אבחונים יקרים מאוד על
חשבונה של אמא ל' ומסבות לה נזקים כלכליים קשים, תוך שהן מקבלות גיבוי מלא
מהשופט לענייני משפחה נפתלי שילה. פקידות הסעד מתרשמות ומבקשות והשופט
מאשר.
2. מערכת הרווחה כושלת ומסבה
נזקים קשים – במבחן התוצאה המערכת הסוציאלית ומערכת המשפט לענייני משפחה
כשלו בכל עיקרון שהוא לרבות "טובת הילד" שכן לאחר מעל שנה הילדים אינם
פוגשים את אימם ללא כל סיבה עובדתית כלשהי. השופט שילה ופקידות הסעד נאחזים
באבחונים והתרשמויות ועלילות של גורמי רווחה וגרושה של האמא ל', ומונעים
ממנה לראות את ילדיה, תוך שנגרם לאורך כל הדרך נזק מתמשך לילדים.
3.
שיטת עבודה נוגדת ערכי הדמוקרטיה והיהדות – מה החוקים ווהמשפטים לפיהם
פועלת מערכת הרווחה בעניין זה? אין מדובר בגישת חסד צדקה ומשפט, הגישה היא
כביכול גישה "חוכמתית" לקויה לפיה פקידת הסעד היא בעלת מקצוע עם אוסף
תיאוריות סוציאליות שונות ומשונות של "טובת הילד", הקובעת בדיקות ואבחונים
סובייקטיביים אשר אין בהם שום תועלת לילדים ולהורים ואשר משתנה במקום
ובזמן. האמא ל' ש' וילדיה לא ראו שום ברכה בגישה חסרת בסיס זאת, רק
התנכלויות ונזקים.
דצמבר
2012 – מדובר באמא ל' אשר אינה רואה את בנה בן ה- 10 (או') מזה 4 שנים,
ועם בנה בן ה- 8 (אר') נפגשת פעם בשבוע כשעה במרכז קשר לאחר שלא ראתה אותו
כ- 3 שנים.
רשויות הרווחה מונעות מהאמא לראות את ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים עקב "טיפולים" שלדעתם הם צריכים לעבור.
האמא
ל' אשה עובדת במשרה מלאה מאז ומתמיד ללא עבר פלילי או נפשי, אישה טובה
ונורמטיבית, והבנים בחזקת גרושה לומדים בבית ספר יסודי ממלכתי.
הסיבה שהשופט נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמנץ אינן מאפשרות לאמא לראות ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים הינה: "אין שינוי בהתנהלות האם, נוכח הצורך בשמירה על יציבות".
תשובתם הלקונית והכוללנית שמציגות פקידות הסעד מילנר ושטיימנץ מתאפשרת עקב תרבות ה"חותמת גומי" של בתי משפט לענייני משפחה (השופט נפתלי שילה) משמשת קרקע פוריה לשחיתות, וגזל משפחות מוחלשות בידי מכוני בדיקה, מטפלים, פסיכיאטרים, ועוד שרלטנים מקורבים למערכת הרווחה והמשפט.
מאפייני תרבות השרלטנות דוגמת השופט לענייני משפחה ר"ג נפתלי שילה – ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמץ:
מניעת מפגשים בין בני המשפחה
רשויות הרווחה יודעות כי ניתוק הקשר בין ילדים להורים גורם למשבר ולכן הן פותחות בניתוק הקשר מסיבות עמומות ומטופשות: "אין שינוי בהתנהלות האם, נוכח הצורך בשמירה על יציבות".
טיפולים ותיוגים פסיכיאטריים
רשויות הרווחה כופות שלל טיפולים ותיוגים על בני המשפחה. לבן הקטן אר' בן ה- 8 כותבות העו"סיות: סעיף ג:
"בכל שילובו של הבן אריאל בטיפול, במיוחד בשים לב להחמרה במצבו, שירותי הרווחה ימשיכו לעקוב ולנסות למצוא מענה טיפולי מתאים למצבו".
לבן אורם בן ה- 10 סעיף ד:
" באשר לשילובו של הבן או בטיפול… אנו ממתינות להתייחסותו הכתובה של מר אילן דר, מנהל התחנה (בריאות הנפש מרחוב הארבעה 12 תל אביב), ולאמא ל': סעיף ח': "לגבי האם – עליה לפנות לאבחון פסיכיאטרי במרפאה ציבורית".
השופט
נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמנץ מונעים מהאמא וילדיה
להיפגש וכופים טיפולים פסיכיאטריים חרף העובדה שמדובר באמא נורמטיבית עובדת
וילדיה לומדים בבתי ספר רגילים. מדיניותם התוקפנית והאלימה של השופט נפתלי
שילה חברותיו הפק"ס ניבה וסימונה, מביאה נזקים כלכליים פיסיים ונפשיים
קשים לאמא וילדיה.
סוף דבר
השופט נפתלי שילה ופקידות סעד ניבה מילנר וסימונה שטיינמץ, משתמשים בניסוחים לקוניים וכוללניים
כעילה למניעת מפגשים בין האמא לילדיה, וכופים טיפולים בלתי אפשריים, לא
ברורים תוך שימוש בתיוגים פסיכיאטריים. הסיבה לעמימות והאלימות של הרווחה
ובית המשפט היא השחיתות ותאוות הבצע האופיניים להליכים מסוג זה המתנהלים
בדלתיים סגורות ללא ראיות.
תעשייה
תאוות בצע אכזרית זאת כוללת עובדות סוציאליות, שופטים, מכוני מסוגלות
הורית, פסיכיאטרים ועוד מאבחנים אשר יוצרים מצבים משבריים בתוך המשפחה כדי
"לטפל" בה.
השופט נפתלי שילה – פוסק פסיקות לא אנושיות מאחורי מסך שחור של דלתיים סגורות.
נפתלי
שילה, שופט לעניני משפחה, מונע מהאמא ל' ש' מגבעתיים, לראות את ילדיה
למעלה משלוש שנים, ללא סיבה מנומקת. שופט זה קבע באופן שרירותי לחלוטין כי
לא זו בלבד שהאמא לא תקבל לחזקתה את ילדיה, היא אף לא תראה אותם ולא תשוחח
עימם, גם לא בטלפון, וכך שלוש שנים וחצי האמא מנותקת לחלוטין מילדיה.
בתמונה
אמא ל' ש' עם ילדיה טרם חטיפתם על ידי אתי דור דוברובינסקי פקידת הסעד
מלשכת רווחה גבעתיים – אמא ל' ש' לא ראתה את ילדיה מיום 06.1.09 עד עצם
היום הזה.
השופט שילה לא רוצה שהציבור
ידע כי קיים בו צד אפל. מדובר בפסקי דין הזויים לחלוטין שהוא פוסק בדלתיים
סגורות, ללא סיקור תקשורתי, וכאשר מנסים לפרסם אודותם, הוא מתעצבן שחושפים
אותו בקלקלתו.
אחד מהם דן במקרה של
אותה אישה אשר שני בניה הקטנים הוצאו ממנה בכפיה על ידי רשויות הרווחה עקב
חשד לאלימות ולאחר שהחשד הופרך לחלוטין, עובדי הסעד מסרבים להחזיר לה את
ילדיה, ואף לא לראות אותם.
השופט נפתלי שילה שמהווה חותמת גומי או יותר נכון פקיד של אותן עובדות סוציאליות, מאשר באופן עיוור כל דרישה שלהן ללא כל נימוק.
מדוע השופט שילה שולל מאמא את הזכות הבסיסית שלה לראות את ילדיה והוא לא מנמק את החלטתו עד עצם הרגע הזה?
בדיקות אינטראקציה – המצאה חדשה של עובדים סוציאליים אכזריים
מדובר באמא לורי שם טוב, שנותקה לחלוטין משני בניה הקטנים לפני יותר משלוש שנים ואינה מורשית ליצור עימם קשר בשום אמצעי.
האמא
מעולם לא הורשעה בפליליים ולמרות זאת עובדי הסעד של עירית רמת גן –
גבעתיים בניצוחה של פקידת הסעד לילי שמי מונעים ממנה להיפגש עם ילדיה גם
תחת פיקוח של עובדת סוציאלית.
כל דרישה שלהן מאושרת באופן עיוור ע"י השופט נפתלי שילה ללא כל בדיקה או נימוק מצידו.
נזכיר
כי רוצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, הימני הקיצוני יגאל עמיר נפגש עם
בנו בבית הכלא, ואילו אישה זו שמעולם לא פגעה באדם, נותקה באכזריות מילדיה
על ידי השופט שילה וחברותיו הנלוזות.
אלוף יוסי פלד – ניצול שואה, אומץ ע"י נוצרים וחזר לאימו לאחר המלחמה ללא שום בדיקות אינטראקציה.
העובדים
הסוציאלים מסרבים לתת לאם לראות את ילדיה בתואנה שמאחר ועבר זמן רב מדי
מאז נותקה מילדיה בכפיה וללא כל סיבה, עתה היא צריכה לעבור "בדיקת
אינטראקציה" עם הילדים… לא זו בלבד שגרמו נזק לה ולילדיה בשל הניתוק הכפוי
ולא שילמו על רשלנותם בדין, הן באות בדרישות חדשות. נציין כי הילד הקטן,
כיום בן 6, פיתח בעיות רגשיות בשל הניתוק מאימו וזה מצויין בפרוטוקול בית
המשפט בו נכח השופט שילה.
במלחמת העולם
השניה, ילדים יהודים רבים נותקו מהוריהם והועברו למקומות מסתור כגון בתי
נזירות ועוד. הילדים שהו שם מספר שנים עד שהסתיימה המלחמה ואז הם התאחדו עם
הוריהם ששרדו את השואה, כל זאת ללא שום הכנות מיותרות או בדיקות
אינטראקציה !
נזכיר את האלוף יוסי פלד
אשר נולד בבלגיה בשם יוסף מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת
העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת עימה שהה עד גיל 8. אביו
נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם ובעזרת
הבריגדה היהודית הם עלו ארצה והתיישבו בקיבוץ נגבה.
מדוע
הנוצרים הרחומים החזירו את ילדי השואה להוריהם מייד וללא שום בדיקות
אינטראקציה הזויות, ואילו שופט יהודי עושה יד אחת עם עובדות סוציאליות
יהודיות אכזריות ומסרב להחזיר לאמא את ילדיה ללא תנאי?
"אני כפוף להוראות…"
אדולף אייכמן – טען שרצח יהודים כי "היה כפוף להוראות".
"אני
כפוף להוראות…" כך טוען השופט נפתלי שילה, לאילו הוראות השופט הזה כפוף?
להוראות של העובדות הסוציאליות שלו? מדוע לא נימק מר שילה עד עצם היום הזה
לאילו הוראות הוא כפוף? האם מדובר בהוראות שהן לא חוקיות? אם חייל צה"ל
מונחה לסרב לפקודה לא חוקית, קל וחומר ששופט יסרב להוראה כזו.
איננו
מתכוונים להשוות את השופט שילה לנאצים חלילה אך המשפט הסתום שלו "אני כפוף
להוראות…" מזכיר לנו את אותו צורר נאצי מפורסם בשם אדולף אייכמן שטען שרצח
יהודים משום שהיה "כפוף להוראות…", וטיעון זה כמובן שלא עמד לו להגנתו.
נציין
כי לא מעט אנשים מבוגרים, ניצולי שואה פונים אלינו בדואר אלקטרוני
ובטלפונים, ומספרים בבכי תמרורים כי עובדות סוציאליות יהודיות חטפו להם את
הנכדים והנינים בחסות בתי המשפט לנוער ומשפחה המתנהלים בדלתיים סגורות כדי
שאף אחד לא ידע מה השופטים המוזרים הללו מעוללים למשפחות. שלא לדבר על
ניצולי שואה שכלואים ללא צורך בבתי חולים לחולי נפש לכל ימי חייהם ועוברים
התעללות קשה.
גם חוקי נירנברג היו חוקים…
השופט
נפתלי שילה אשר מסתמך אף על חוק הנוער, יודע כי חוק זה עתיר פרצות ונתון
לפרשנות סוביקטיבית של כל אדם. כל אחד מפרש את הסעיפים הפרוצים בחוק המיושן
הזה לפי איך שנראה לו, וכך בחסות חוק ארכאי זה מתבצעים פשעים כנגד האנושות
בבתי המשפט ובדלתיים סגורות, ומשפחות מושמדות אחת אחרי השניה.
נזכיר
גם כי חוקי נירנברג היו חוקים, אבל הם, כמו חוק הנוער היו חוקים לא
אנושיים!!! אז איך נפסוק לגבי אדם שרצח יהודים בחסות חוקי נירנברג לאחר
שיטען שהוא "פעל לפי החוק…", האם נזכה אותו משום שהוא פעל לפי החוקים, אותם
חוקי נירנברג? בוודאי שלא.
האם לשופט נפתלי שילה חסר אותו מנגנון פנימי, אנושי ומוסרי שאמור להניע אותו?
מדוע שופט זה אינו מבין עד עצם הרגע הזה שהוא פועל בניגוד לחוקי המוסר והאתיקה הכלל עולמיים?
השופט שילה פועל בניגוד לאמנת זכויות הילד העולמית
אמנת
זכויות הילד הבינלאומית קובעת כי "לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם,
אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה". אז מדוע השופט הזה מנתק אם
מבניה למרות שמעולם לא הזניחה או התעללה בהם? מדוע השופט שילה בועט באמנה
לזכויות הילד עליה חתומה מדינת ישראל?
השופט
שילה מונע מן האם לראות את ילדיה גם בפיקוח עובדת סוציאלית. האמא, אישה
נורמטיבית העובדת עם ילדים. מדוע מותר לה לראות ילדים זרים בגינה, ברחוב,
בחנות ובמקום העבודה שלה ואת ילדיה שלה, פרי בטנה, את אשר אהבה, הוא אינו
מתיר לראות?
מדוע השופט היהודי נפתלי
שילה, זה שחובש כיפה ומתפלל בבית הכנסת, ממשיך לקיים את עוונותיו באופן
יומיומי ולשלול מאמא יהודיה את הזכות הבסיסית, הראשונית והטבעית הקיימת לכל
הורה לראות את ילדיו?
ושבו בנים לגבולם
אז
מי אתה נפתלי שילה? נפתלי שילה מונה לשופט לפני כשנה, ולמרות זאת, להבדיל
משאר השופטים, תמונתו אינה מופיעה באתר השופטים? מדוע? האם הוא מנסה להסתיר
משהו?
מתוך כללי האתיקה לשופטים:
"…שפיטה
אינה רק תפקיד, שפיטה היא דרך חיים. כללי האתיקה אינם מוסרים משכם השופט
שעה שהשופט מסיר משכמו את גלימת השופט. בכל אשר ילך ובכל אשר יעשה, האדם
כשופט והשופט כאדם, יחולו עליו כללים של אתיקה שיפוטית…".
על
פי כללים אלו נראה כי השופט שילה פועל בניגוד לאמות המוסר השגורות בהווי
החיים הדתי שלו ובניגוד להלכה היהודית למרות שהינו אדם דתי, חובש כיפה
המגדיר עצמו "ירא שמים".
האדון הזה
שמתעמר באמא ושני בניה, יחד עם חברותיו למקצוע, העובדות הסוציאליות ממשרד
הסעד ברמת גן, מתגורר בהתנחלות אפרת אשר בגוש עציון.
מה
אירוני הוא כי אדם צבוע זה גר בישוב המיוצג על ידי דמותה של רחל אימנו
המבכה את פרידתה משני בניה, יוסף ובנימין, כאשר הוא עצמו נוקט במהלכים
הפוכים מן הערכים עליהם בנוי הישוב בו הוא גר, בכך שהוא מנתק אמא משני בניה
למעלה שנה, בקור רוח אכזרי, מתוך ידיעה כי אין עליו שום פיקוח משום
שהפסיקות הלא אנושיות שלו מתבצעות בדלתיים סגורות.
השיר
"נזק מוחי" מתוך התקליט "הצד האפל של הירח" של להקת הפינק פלויד מתייחס
בין השאר לאי שפיות בחברה המודרנית. האזינו לו ותחשבו על הממסד הישראלי,
בכלל זה מערכת המשפט הישראלית אשר חולה בראש, משום שפסקי דין רבים, בעיקר
כאלה העוסקים בדיני נפשות, מתקבלים באופן שרירותי ואין בהם שום הגיון
שיפוטי.
נזכיר בהזדמנות זו את פיני כהן שזרק נעל על השופטת דורית בייניש.
הוא
חטף 3 שנים בכלא כי זרק נעל על אישה מן "האצולה" הישראלית, בעוד דורסי
הילד מיהוד שהפך לצמח ואינו בן אצולה קיבלו את אותו עונש, שלא לדבר על
אנסים שחלקם מקבלים עונש אף פחות מזה.
אוגוסט 2012 – מזה מספר שנים מנהלת האמא ל' ש' התדיינויות משפטיות עקרות ומטופשות באולם בית משפט לענייני משפחה עם השופט נפתלי שילה כדי שתוכל לראות ולהיפגש עם ילדיה, אך לשווא.
האם בעבר עברה בדיקות ואבחונים על פי דרישת נפתלי שילה והעובדות הסוציאליות ושילמה מאות אלפי שקלים, אך לשווא.
נפתלי שילה מזמן בכל פעם "חוות דעת" כלשהי לטרפד את מפגש האמא וילדיה.
נפתלי
שילה מונע מהאמא ל' ש' לראות ילדיה בהליך שיפוטי המתנהל בדלתיים סגורות
ללא סדרי דין, וללא ראיות, ומאמץ את הבלי פיהן של עובדות סוציאליות מרשויות
הרווחה כתורה מסיני.
בימים
אלו החליט נפתלי שילה להגיש תלונה במשטרה נגד האמא ל' ש' עקב מאמר ביקורת
באתר האינטרנט. בחקירה במשטרה הופרכו כל טענותיו השקריות של נפתלי.
נפתלי שילה בהתנהגותו פוגע באמון הציבור במערכת המשפט.
סוף דבר
נפתלי
שילה נכשל בטיפול בעניינה של האמא ל' וילדיה, ולא רק שלא הביא תועלת אלא
גורם להרס וחורבן בכך שאינו מאפשר לאמא לראות את ילדיה מזה מספר שנים ללא
סיבה הגיונית אלא על סמך הבלי פיהן של עובדות רווחה.
דוגמאות להתנהלותו הרשלנית של נפתלי שילה
להלן
לדוגמא החלטה ממאי 2011 של נפתלי שבה הוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד" וללא
נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי שקלים
כדי לפגוש את ילדיה.
להלן דוגמא בה השופט נפתלי שילה משבש מפגשים בין האמא ובנה למרות הקושי בדבר והוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים מצד האם.
נפתלי
מתרץ הפסקת הביקורים בתואנה של המרחק בין רמת-גן לחולון, אך כפי שכתוב
בהצעתו הקודמת חייב את האמא ל' לשלם עבור מפגשים אצל פסיכיאטר בהרצליה
המרוחקת מרמת-גן הרבה יותר מאשר חולון.
